הכרעת דין בתיק ז"י (מחוזי) 550/12

על פי הודאתו באשמה, מורשע הנאשם בעבירה של העדר מן השירות שלא ברשות, לפי סעיף 94 לחש"ץ, תשט"ו - 1955, על כך שנעדר ללא רשות מיחידתו, בהל"צ xx, מיום 05/09/2012 ועד יום 11/12/2012, שהם 98 ימים.

ניתנה והודעה היום, ג' שבט תשע"ג, 14/01/2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____( - )_____

שופטת

גזר דין

הנאשם, רס"ל א.א, נותן את הדין בגין עבירה של היעדרות מן השירות  לתקופה בת 98 ימים, שהסתיימה בהתייצבותו.

הנאשם גויס לצה"ל, לשירות חובה, לפני כתשע שנים. החל משנת 2007 הוא מצוי בשירות בתנאי קבע. אין לחובתו היעדרויות קודמות במהלך שירות הקבע. עבירות המשמעת הרשומות בתדפיסו האישי הן נושנות. בשנה האחרונה לשירותו (היינו, בין חודש דצמבר 2011 לסוף חודש נובמבר 2012), הוארך השירות על פי תמריץ שניתן לו. ואולם, סיכום ראיון מחודש אוגוסט 2012 מגלה כי מפקדיו של הנאשם המליצו שלא להותירו בתפקידו, ולבחון את המשך שירותו, וזאת עקב חוסר שביעות רצון מתפקודו בתחום המקצועי והפיקודי. בצד זאת, צוינו לטובה מסירותו לתפקיד, מוסר העבודה שלו, אחריותו האישית, והמשמעת העצמית אותה גילה. כנמסר, המלצת המפקדים אושרה, והנאשם עתיד היה לסיים את שירותו בסוף חודש נובמבר 2011. מאז הודע לו על כך, החל מנצל ימי חופשה וימי מחלה מרובים, שלאחריהם לא שב לבסיסו אלא החל בהיעדרות הנידונה. במהלכה, עבד לפרנסתו ולפרנסת אימו, הסובלת מבעיות בריאות שונות.

הסנגור טען,  כי הנאשם פעל מתוך הבנה מוטעית כי שירותו הסתיים הלכה למעשה, מאחר שחדל לקבל משכורת מן הצבא. ואולם, יש להניח כי שלילת המשכורת החלה עקב ההיעדרות, ולא לפניה. מכל מקום, הנאשם עצמו לא העיד ולא נחקר בחקירה נגדית, כך שלא מצאתי להתחשב בסברות אלה, או בדברים המופיעים באמרתו, כאילו מפקדיו לא ידעו לומר לו אם עליו להגיע ליחידה אם לאו.

התביעה ביקשה למצות את הדין עם הנאשם, לאור מעמדו כאיש קבע ולאור ההרתעה הנגזרת מכך. הסנגור, לעומת זאת, הפנה לזכויות שצבר הנאשם במהלך שירותו, ועתר להקלה בהתאם. הנאשם, מצידו, הביע חרטה על המעשה והזכיר כי במהלך השירות, תרם כמיטב יכולתו, בתקופות מבצעיות ואחרות. יוער, עם זאת, כי לא הסגיר עצמו קודם לכן, במהלך מבצע "עמוד ענן".

באיזון שבין היבטי החומרא והקולא, מצאתי שלא למצות את הדין עם הנאשם. לעומת המקרה שהוצג על ידי התביעה, ע' 65/11, אין המדובר באיש קבע שעשה דין לעצמו כבר בעבר, מתוך כוונה לכפות על מפקדיו לשחררו מהתחייבותו הקודמת לשירות. הנאשם כאן, לעומתו, ביקש להמשיך בשירות, לא צבר עבירות קודמות ועל מסירותו לתפקידו ניתן ללמוד כאמור, מסיכום הראיון שנערך עימו. אמנם, דווקא בשל כך, מצופה היה מן הנאשם לפעול בדרכים חוקיות אם ביקש לחלוק על ההחלטה לסיים את תפקידו, ובכל מקרה לפעול על פי הפקודות ועל פי הנדרש מאיש קבע ותיק, לקראת סיום שירות. לכן, לא ניתן גם להסתפק בענישה קצרה, על אף תמהיל הענישה האמור לכלול את שלילת דרגותיו, עונש כבד לכל הדעות. מנגד, וביחס לאינטרס ההרתעה, אותו הדגישה התביעה, יוזכר כי על פי תיקון 113, אין הוא יכול להביא לחריגה ממתחם העונש ההולם, אלא לכל היותר לבטא קו חומרה בתוך מתחם זה.

במכלול נסיבות העניין, החלטתי להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. שישים וחמישה (65) ימי מאסר לריצוי בפועל, שמניינם החל מיום מעצרו.

2. שישים (60) ימי מאסר על תנאי למשך שנתיים (2), לבל יעבור עבירה לפי סעיפים 92, 94 או 121 לחש"ץ.

3. הנאשם יורד לדרגת טוראי.

זכות ערעור כחוק.

ניתן והודע היום, ג' שבט תשע"ג, 14/01/2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.

_____( - )_____

שופטת

העתק נכון מן המקור